רקע: תקיפות חקלאים פלסטינים בידי מתנחלים בעונת מסיק הזיתים
בעונת מסיק הזיתים מרבים מתנחלים להתנכל לחקלאים העוסקים במסיק, החל מפגיעה בעצי הזית, גניבה של יבולים והשחתת רכושם של המוסקים, ועד לפגיעה פיסית בהם תוך שימוש בנשק. כתוצאה מהתנכלויות אלה נפגעת באורח קשה יכולתם של חקלאים פלסטינים למסוק את יבולם השנתי. יצוין, כי מאז תחילת האינתיפאדה הנוכחית תלותה של האוכלוסייה בשטחים בחקלאות גברה מאוד לאור הגבלת הכניסה הגורפת שהטילה ישראל לשטחה והגבלות התנועה בתוך השטחים, שגרמו לרבים לאבד את מקום עבודתם. לפיכך, עוצמתה של פגיעה זו קשה.

על הצבא והמשטרה מוטלת החובה לשמור על ביטחונה, רכושה וזכויותיה של האוכלוסייה האזרחית החיה תחת הכיבוש. למרות זאת, ולמרות מודעות מערכת הביטחון ורשויות אכיפת החוק בשטחים להתנכלויות המתנחלים כלפי התושבים הפלסטינים, נכשלת המדינה באספקת ההגנה הראויה לחיי התושבים ולרכושם.
הדבר בא לידי ביטוי גם בתקופת המסיק האחרונה, בה בוחרים כוחות הצבא והמשטרה, כבשנים קודמות, לטפל בבעיה דווקא על ידי הטלת הגבלות על החקלאים הפלסטינים בכניסה לאדמותיהם, ולא באמצעות פעולה נגד המתנחלים. בעניין זה, עתרו לאחרונה האגודה לזכויות האזרח בישראל ועמותת שומרי משפט לבג"ץ. לצפייה בעתירה. 

תיאור האירוע
התובע בת.א. 11714/04 – קוק ואח' נ' מדינת ישראל, תושב הכפר תורמוס עיא שבנפת רמאללה, נסע בבוקר יום ה-21 באוקטובר 2002 אל מטעי הזיתים הסמוכים לכפרו במכונית השייכת לאחיו, על מנת לעזור לבני הכפר למסוק את הזיתים. אזור המטעים נמצא כשלוש מאות מטרים מההתנחלות שבות רחל. זמן קצר לאחר הגיעו למקום, הגיעה למקום מכונית סובארו סטיישן לבנה, נושאת לוחית זיהוי צהובה, מכיוון התנחלות שבות רחל. המכונית, בה נסעו שני מתנחלים, אחד מהם בשם בועז, המוכר לבני הכפר, עברה על פני המוסקים ושבה להתנחלות. המכונית עוררה את חשדם של החקלאים וזאת בשל ריבוי מקרי ההתפרעויות, ההצקות וההטרדות מצד מתנחלי שבות רחל ושילה כנגד הפלסטינים בעת המסיק. שלושה ימים קודם, למשל, תקפו מספר מתנחלים משבות רחל חקלאים באזור, גנבו מהם 14 שקי זיתים, חיבלו במכוניתו של אחד מהם, ואיימו לירות לעברם במטרה לגרשם מהאזור.

בשעות הבוקר,עוד בטרם הגיע התובע למטעים, דיווח אחד החקלאים הפלסטינים במקום לחוקר במת"ק האזרחי הישראלי, כי ישנה תנועה חשודה של מתנחלים באזור וכי הצבא לא נוכח במקום חרף תיאום מראש שנערך בין אנשי הכפר, המת"ק הפלסטיני והמת"ק הישראלי, במטרה לספק לחקלאים הגנה מפני המתנחלים בעת המסיק. החוקר הביע תמיהה על שהצבא טרם הגיע למקום והוסיף כי יזעיק את הצבא מיד. התובע, שביקש אף הוא להתריע על תנועתם החשודה של המתנחלים, דיבר עם חוקר נוסף, הפעם ממשטרת בית אל, שאף ממנו שמע הבטחה לשלוח למקום את כוחות הצבא.

כעבור זמן מה, הגיעה למטע קבוצה חמושה של מתנחלים מכיוון ההתנחלות שבות רחל והתפרסה בין המוסקים. בשלב זה שב התובע והתקשר למשטרת בית אל. בשיחתו הדגיש את הסכנה המיידית האורבת לו ולחבריו מצד המתנחלים העומדים לתוקפם, אך תגובתו של שוטר התחנה מעברו השני של הקו היתה מטר של צעקות ולבסוף אף טרק השוטר את השפופרת בפניו של התובע. או אז החלו המתנחלים לתקוף פיזית מספר מוסקים. בנוסף, זרק אחד המתנחלים אבן לכיוון השמשה הקדמית של המכונית בה הגיע התובע למקום. מתנחל אחר זרק לתוכה רימון, וכתוצאה מכך עלתה המכונית באש. כך עשו המתנחלים גם למכוניותיהם של המוסקים האחרים, כשבע במספר, תוך שחבריהם מאיימים על החקלאים כי אם יתקרבו, יירו בהם.
 
רק כעבור כשעתיים וחצי מאז נוצר הקשר הראשון עם המת"ק הישראלי הגיע הצבא למקום האירוע, ממנו הספיקו המתנחלים להיעלם זה מכבר. כוח נוסף של צבא ומשטרה התמקם סביב ההתנחלות שבות רחל. בהגיעם למטע, דרשו כוחות הצבא מהחקלאים הפלסטינים לעזוב את המקום תוך 5 דקות ואיימו לנקוט בצעדים כלפי אלה שלא יישמעו להוראה.
הפלסטינים בעלי המכוניות שנשרפו, וביניהם התובע, התלוו לכוח המשטרתי שהגיע לשם הגשת תלונות בגין האירועים. בעת הנסיעה ברכב המשטרתי, בשעה שעבר הרכב בהתנחלות שבות רחל, זיהה התובע מספר מתנחלים שהשתתפו בתקיפה וכן את המכונית הלבנה מסוג סובארו אשר התלוותה לתוקפים, אך כשהודיע על כך לאחד השוטרים, הגיב האחרון בדרישה שישתוק. 

פנייה לרשויות והגשת תביעה על ידי המוקד
לאחר שלא קיבל כל עדכון בנוגע לתלונתו, פנה התובע למוקד להגנת הפרט. בירוריו של המוקד, שהחלו עוד במרץ 2003, העלו תחילה כי התיק נסגר מחוסר ראיות, מאוחר יותר דווקא נמסר כי נמצא חשוד אחד, אך עד ליום 12 באוקטובר 2004 טרם נסתיימה חקירת האירוע.
ב-20 באוקטובר 2004 הגיש המוקד תביעה נזיקית נגד המדינה בגין האירוע. התביעה הוגשה בגין נזקי התובע ונזקיו של אחיו, בעל המכונית שהוצתה. כתוצאה מהצתת המכונית, ששימשה להובלת סחורות בבית המלאכה והמסגרייה שניהלו האחים, נאלצו השניים גם לקנות רכב חלופי ולהיזקק לשירותי הובלה נוספים.

התביעה קובעת כי המדינה התרשלה בשמירה על ביטחונם של החקלאים, וזאת בשעה שקיים היה תיאום מראש בינם לבין הצבא במטרה למנוע אירועים מעין אלה. כוחות הצבא והמשטרה אף התעלמו מקריאותיהם של המוסקים לעזרה טרם תחילת האירועים הקשים ובמהלכם. מחדלי כוחות הביטחון נמשכו גם כאשר מיאנו לבדוק בזמן אמת את טענותיהם של המוסקים כי זיהו את התוקפים ומכוניתם, בשעה שהתלוו אליהם למסירת תלונה בתחנת המשטרה, וכן כאשר ניהלו את חקירתם באיטיות ובאופן בלתי ממצה ("נזק ראייתי"). למרות שידוע היה על התקיפות החוזרות ונשנות של המתנחלים בעונת המסיק, נמנעה המדינה מלהיערך כראוי בתקופה זו, וכך נתנה אור ירוק לאזרחיה לפרוק כל עול ולעשות באוכלוסייה הפלסטינית וברכושה כאוות נפשם, תוך שהם נהנים בפועל מחסינות כמעט מוחלטת.
התביעה אף מייחסת למדינה ולכוחות הביטחון הפועלים מטעמה הפרת חובות חקוקות שונות, הקבועות בחוק הישראלי ובאמנות בינלאומיות שישראל צד להן.

לצפייה בתביעה שהגיש המוקד: ת.א. 11714/04 – קוק ואח' נ' מדינת ישראל