התובעים, שני אחים המתגוררים בירושלים, עשו דרכם אל מקום עבודתם, כמדי יום. שלושה שוטרי מג"ב ושוטר נוסף שהיה עימם עיכבו את האחים ומשגילו כי השניים מחזיקים בתעודות זהות גדתיות, עמדו על כך שיתלוו אליהם לחורשה סמוכה, כדי לערוך חיפוש על גופם, על אף שהאחים הציגו בפניהם היתרי כניסה תקפים לישראל. בהגיעם לחורשה החלו השוטרים להפליא מכותיהם באחים ואף לקחו 200 שקלים מכיסו של אחד מהם.
ביום 5.1.2003 הגישו האחים תלונה בעניין תקיפתם במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) ופנו למוקד להגנת הפרט בבקשה לייצגם בתיק. כאשר הודיעה מח"ש למוקד, כשנה וחצי לאחר מכן, כי הוחלט לסגור את התיק ולא להעמיד את השוטרים לדין, מחוסר ראיות, הגיש המוקד תביעה נזיקית לביהמ"ש השלום בירושלים נגד המדינה והשוטרים בגין התקיפה.
ביום 11.1.2009 קיבל ביהמ"ש השלום את התביעה ופסק לאחים פיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם. בפסק הדין קבע ביהמ"ש, בין השאר, כי גרסת השוטרים - שהכחישו את ההאשמות בדבר התקיפה והשוד - מהימנה פחות מגרסת התובעים, שגובתה במסמכים רפואיים המעידים על הפגיעה בהם. עם זאת החליט ביהמ"ש להתחשב בטענה שהעלתה המדינה, כי היא חוששת שמדובר בתביעת סרק, שמטרתה היחידה להרתיע את השוטרים הנתבעים וחבריהם מלמלא את תפקידם הביטחוני כיאות. לפיכך הגביל עצמו ביהמ"ש וקבע לתובעים פיצויים בסכום הנמוך בהרבה מהנהוג במקרים זהים - 10.000 ₪ ו-10,300 ₪, בנוסף לשכר טרחת עו"ד והוצאות בסך 4.000 ₪.
התובעים ערערו על פסק הדין בביהמ"ש המחוזי. בפסק דין מיום 13.9.2009 קיבל ביהמ"ש המחוזי את הערעור וקבע כי לאור העובדה שביהמ"ש השלום קבע כי אין מדובר בתביעת סרק אלא בתקיפה המגובה במסמכים, לא היה כל צידוק להגבלה שנקט בבואו לקבוע את גובה הפיצויים. בנוסף קובע ביהמ"ש כי מלבד הפגיעה הפיזית, ראוי להתייחס בכובד ראש גם לפגיעה הנפשית ולפגיעה בכבודם של האחים כבני אדם. ביהמ"ש החליט על כן להעמיד את דמי הפיצויים על 40,000 ₪ לכל אחד מהאחים, ובנוסף 15,000 ₪, בשל הוצאות ושכר טרחת עו"ד.
לצפייה בפסק הדין בערעור מיום 13.9.2009