בחודש יוני 2003 נכנסו כוחות הביטחון לביתם של פלסטינים תושבי היישוב עראבה אשר בנפת ג'נין, וזרעו הרס בשתי יחידות דיור הנמצאות באותו מבנה. אחת של המתלונן, והאחרת, חדר מגורים וחנות של שתי דודותיו הקשישות של המתלונן. עורכי-דין מהמוקד להגנת הפרט מייצגים את המשפחה מאז אותו אירוע בפני הרשויות השונות הנוגעות בעניין.

ביום 21.11.07 הפנה המוקד להגנת הפרט תלונה ליועץ המשפטי של מערכת הביטחון, בגין חשדות כלפי חוקר פרטי, אשר נשלח מטעם חטיבת תביעות וביטוח במשרד הביטחון לבצע חקירה גלויה במסגרת דרישה לפיצוי התובעים. החוקר הציג עצמו בפני אחיו של התובע (שאינו צד לתביעה ואינו מתגורר באותו בית) ובפני הדודות הזקנות, כעו"ד מטעם המוקד, שבא לאסוף חומר לקראת הדיון בעניינם. החוקר אמר להם שביקורו תואם עם עובדת המוקד המוכרת להם, ובזכות אלה הרגיע את חששם, קנה את אמונם והם ניאותו לדבר עמו ולהצביע על הנזקים. האח לא ידע לאמוד את שווי הרכוש שניזוק ובעניין זה הפנה את החוקר לאחיו. הנחקרים דיברו עם החוקר בידיעה שהם מדברים עם עורך הדין שלהם. החוקר תחקר את יושבי הבית, צילם חלקים ממנו, אך סירב לבקשתם להתלוות אליהם ולשוחח עם עדים לאירוע.

ביום 21.6.07 התקבל במוקד להגנת הפרט מכתב מאת מחטיבת תביעות וביטוח, המציין כי חקירה פרטית וגלויה שנערכה בביתם של המתלוננים, העלתה כי הנזקים להם טענו הינם "מזעריים", ובעקבות כך הוצע פיצוי זעום. אולם, בקשה בכתב לקבל את חומר החקירה נענתה בשלילה. משיחות עם הנחקרים והתובע (שכאמור לא נחקר), התברר לתובעים ולמוקד דבר ההתחזות.  

מתיאור זה עולים חשדות, לכאורה, שהחוקר נקט דרכי חקירה אסורות. כך למשל, תקנה 3 לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה מקצועית), תשל"ג-1972, אוסרת במפורש על חוקר להתחזות לאחר. התחזותו לעו"ד מטעם המוקד תוך ניצול האמון שנותן המתלונן במייצגיו, פוגעת ביחסים שבין המוקד כעו"ד לבין המתלונן כלקוח. זאת ועוד, כניסתו של החוקר לבית המתלוננים כמתואר, עולה, לכאורה, כדי הסגת גבול.

המוקד דורש לפתוח בחקירה יסודית לבירור נסיבות המקרה, ולקבל לידיו את ממצאיה ואת פרטי החוקר ומשרד החקירות, על מנת שיוכל לשקול צעדיו בהמשך.

לצפייה במכתב המוקד מיום 21.11.07