חברות וחברים יקרים,

כנער, ידע נביל (שם בדוי) שאחרי שימלאו לו 18 שנים הוא כנראה לא יראה שוב את אביו. הוא ידע שיבקר את אביו בפעם האחרונה זמן קצר לפני יום הולדתו ה-18. במקרה הטוב, בפעם הבאה שיוכל לבקר, יהיה אביו חולה מאוד או על ערש דווי. במקרה הרע, הביקור הבא של נביל יהיה בלוויה של אביו.

זו המציאות הקשה איתה מתמודדים ילדים פלסטינים שאחד מהוריהם מעזה והשני מישראל או מירושלים המזרחית. מאז 2003, מונעת ישראל מתושבי עזה לעבור להתגורר בתחומיה, וזאת אף אם הם נשואים לאזרחים ישראלים. המקום היחידי בו יכולות משפחות אלה לחיות יחד הוא עזה, אולם בשל המשבר ההומניטארי ברצועה, משפחות רבות בוחרות לחיות לחוד. ההורה שאינו תושב עזה מגדל את הילדים מחוץ לרצועה, ומבקר את בן או בת הזוג שברצועה בכפוף לנוהל הישראלי לעניין "משפחות חצויות", הקובע כי רק ילדים שטרם מלאו להם 18 שנים זכאים לבקר את הוריהם בעזה. מרגע שמגיע אדם לגיל בגרות, באפשרותו לבקר את ההורה שלו בעזה רק במקרים הומניטריים חריגים: היינו, במידה והוא חולה במחלה קשה מאוד, או על מנת להשתתף בלווייתו.

בחודש שעבר, עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ בשמו של נביל, בדרישה כי יותר לו לבקר את אביו בעזה בפעם האחרונה. נביל הגיש בקשת כניסה לעזה יחד עם אמו ואחיו בחודש פברואר, זמן קצר לפני יום הולדתו ה-18. בקשת המשפחה לא נענתה משך כמה שבועות, ובמרץ הקפיאה ישראל את כל התנועה אל רצועת עזה וממנה בתגובה למגיפת הקורונה. בהמשך, הודיע הצבא כי גנז את הבקשה שהגישו נביל ומשפחתו, וכשסוף סוף התאפשר להם להגיש בקשה חדשה, כבר מלאו לנביל 18 שנים. המוקד פנה לצבא מספר פעמים, והדגיש כי לא התאפשר לנביל לבקר את אביו בגלל משבר עולמי שהיה לחלוטין מחוץ לשליטתו. אך הצבא דחה את הבקשה, וקבע ביבשושיות כי היא "לא עומדת בקריטריונים".

בעקבות עתירת המוקד, הודיע הצבא בתחילת אוגוסט כי יותר לנביל להיכנס לעזה ולבקר את אביו בפעם האחרונה. המוקד עובד בימים אלה על תיק דומה נוסף, ומקווה להגיע גם בו לאותה תוצאה. אך למרות שמחתנו הרבה על כך שנביל יוכל לראות את אביו פעם נוספת, ניצחון זה מרגיש יותר מר ממתוק.

סיפורו של נביל הוא רק דוגמא אחת לדרכים שבהן מפרה מדיניות הבידול והסגר של ישראל את זכויותיהם הבסיסיות ביותר של מאות אלפי פלסטינים, לרבות זכותם לחיי משפחה. המוקד ימשיך להעניק תמיכה וסיוע למשפחות אלה, ולתקוף את המדיניויות שבבסיס שלילת זכויותיהן.

בברכה,

ג'סיקה מונטל
מנכ"לית המוקד להגנת הפרט