ביום 4.3.2019 דחה בג"ץ ברוב קולות את עתירת המוקד להגנת הפרט נגד הריסה עונשית של בית משפחה בכובר, נפת רמאללה, בו התגורר נאשם בביצוע פיגועים מימים 9.12.2018 ו-13.12.2018 בגדה המערבית.

בפסק הדין העיקרי שבו ונדחו כעניין שבשגרה טענותיו העקרוניות של המוקד, כי הריסת בתים עונשית הינה ענישה קולקטיבית פסולה, האסורה בתכלית במשפט הבינלאומי, כי מדובר בפגיעה חמורה וחסרת יסוד בחפים מפשע, וכי קיים ספק גדול לגבי יעילותו של אמצעי זה להשגת הרתעה. כמו כן נדחו טענותיו לגופו של מקרה; בין היתר, הטענה, כי לכל הפחות יש להגביל את צו ההריסה לקומה השנייה של הבניין, משום שאין למפגע זיקת מגורים לקומה הראשונה שמצויה בהליכי בניה ומיועדת למגורי אחיו הקטין.

אף הפעם, החזיק השופט מזוז בדעת מיעוט, והתנגד להריסת בית המשפחה באומרו, בין היתר, "המפגע נתפס ונחקר וצפוי, כפי שנמסר, לעמוד לדין על מעשיו הנפשעים. אלא שאין אנו עוסקים במפגע עצמו. צו ההחרמה וההריסה אינו צפוי לפגוע במפגע עצמו, המצוי כעת במעצר ואם יורשע צפוי לבלות שנים ארוכות בכלא, אלא בבני המשפחה... אשר כאמור אין טענה למעורבותם במעשיו הנפשעים" (ההדגשות הוספו). כן חזר מזוז על עמדתו, אותה הביע בפסקי דין בעבר, כי "הפעלתה של תקנה 119" – עליה נסמך המפקד הצבאי בהוציאו צווי הריסה עונשית – "מעלה שורה של שאלות משפטיות קשות, הן בהיבט של המשפט הבינלאומי הפומבי והן בהיבטים של המשפט החוקתי והמשפט המינהלי הישראלי, אשר להשקפתי לא זכו עד כה לבירור מספק ועדכני בפסיקתו של בית משפט זה".

כזכור, השופט מזוז אינו היחיד המחזיק בעמדה כי יש לשוב ולבחון את ההלכה הפסוקה המתירה הריסת בתים, ושותפים לה נוספים משופטי בית משפט העליון.

בית המשפחה נהרס ביום 7.3.2019.