ביום 17.1.2019 דחה בג"ץ את בקשת המוקד לקיים דיון נוסף בפסק הדין בו נדחתה ברוב דעות עתירת המוקד נגד צו הריסה עונשית שהוּצא לקומת מגורים בבניין בן שלוש קומות בו מתגוררת משפחתו של קטין הנאשם בביצוע פיגוע ביום 16.9.2018.

הבקשה לדיון נוסף נסמכה על עמדת המיעוט של השופט קרא, לפיה אין להרוס את בית המשפחה במקרה זה, שכן הנאשם הינו קטין שמניעיו היו מעורבים, לרבות הרצון לפגוע בהוריו, וכן משום שלמשפחה לא היה חלק במעשים. עוד נסמך המוקד על דבריה של השופטת ברון בפסק הדין, כי ככלל מרחפים ספֵקות באשר לתועלת של הריסת בתים לצורכי התרעה. המוקד הוסיף, כי למשפחה לא היתה אפשרות הלכה למעשה למנוע את הפיגוע, וכי ההריסה המתוכננת תותירם ללא קורת גג – לרבות את בנם בן ה-12. נוכח זאת, גרס המוקד כי בפסק הדין נקבעה הלכה תקדימית וחדשנית שעומדת בסתירה להלכה קודמת שקבעה מגוון מבחנים לשיקול הדעת הנדרש בהפעלת תקנה 119 לתקנות הגנה (שעת חירום), 1945, בעקבות מעשים של קטין. המוקד צירף לבקשתו מכתב של מומחה בעניין חוסר הבשלות של מוח המתבגר, כתימוכין לטענתו כי על בית המשפט לקיים דיון נוסף בסוגיית ההרתעה במקרי אלימות מצד קטינים.

המוקד שב וחזר בבקשתו על הטענות העקרוניות נגד הריסת בתים מתוקף תקנה 119, בהיותה ענישה קולקטיבית אסורה הפוגעת פגיעה קשה בזכויות יסוד. לעניין זה הדגיש המוקד, כי כמחצית משופטי בית המשפט העליון סבורים שיש צורך לקיים דיון חוזר בהלכה המתירה שימוש בתקנה זו, המעלה שאלות משפטיות קשות ומורכבות שלא זכו לדיון מעמיק.

בית המשפט הכריע, כי אין מקום לקיים דיון נוסף במקרה דנן, בדחותו את טענת המוקד כי בפסק הדין נקבעה הלכה חדשה.

למחרת הרס הצבא את בית המשפחה.