זכותם של תושבי השטחים הכבושים לבקר קרובי משפחה הכלואים בישראל מותנית בקבלת היתר כניסה לישראל, כאשר במקרים רבים מונע הצבא קבלת היתר כזה בשל "מניעה ביטחונית". פעמים רבות לא נמסר כל נימוק למניעה, או שנמסר נימוק עמום וכללי.

מאז נובמבר 2016, מונע הצבא את כניסתה לישראל של אישה, תושבת הגדה המערבית בשנות ה-20 לחייה, לצורך ביקור בעלה הכלוא, בנימוק מעורפל של מניעה ביטחונית שהוזנה "בהמלצת גורמים ביטחוניים". זאת, על אף שהאישה מעולם לא נעצרה, נחקרה או הואשמה בדבר.

ביום 14.6.2017, הגיש המוקד להגנת הפרט עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, בבקשה לאפשר לאישה לבקר את בעלה הכלוא בישראל. בעקבות הדיון בעתירה, בו הוצג לבית המשפט חומר ביטחוני חסוי במעמד צד אחד, המליץ בית המשפט כי האישה תמחק את העתירה ותגיש בקשה נוספת לביקור בן זוגה בחלוף כמה חודשים. ואולם, אף בקשתה החדשה של האישה, שהוגשה ביום 1.10.2017, נדחתה בנימוק של מניעה ביטחונית – גם הפעם ללא פרטים, ומבלי שנמסר לה מתי תוסר המניעה.

ביום 15.3.2018 הגיש המוקד עתירה נוספת, בדרישה כי הצבא יאפשר לאישה לבקר את בעלה הכלוא, אותו לא ראתה משך למעלה משנה וחצי. המוקד טען, כי ישראל מחזיקה כלואים פלסטינים בתוך שטחה בניגוד למשפט הבינלאומי, תוך פגיעה קשה בזכותם החוקתית לחיי משפחה. עוד טען המוקד, כי בידי המדינה אמצעים אחרים לטפל בסכנה הכרוכה, לכאורה, בביקורה של האישה, שהרי הביקור בכלא מפוקח כולו, ואין במהלכו כל מגע ישיר בין המבקר לכלוא. בנוסף, ציין המוקד כי אשתו של הכלוא היא הקרובה היחידה שיכולה לבקרו בכלא, וכי ביקוריהם של ילדי הזוג (בני 4 ו-5) תלויים באישור בקשת אימם לבקר את אביהם, שכן אין באפשרותם לעבור את יום הביקור המתיש ללא ליווי מבוגר.

ביום 23.5.2018 הגיש הצבא את תגובתו לעתירה, בה התעקש כי שהותה של האישה בישראל עלולה לסכן את בטחון המדינה והציבור, וכי אין לה כל זכות מוקנית להיכנס לישראל. ואולם, ביום 10.7.2018, חמישה ימים לפני מועד הדיון הקבוע בעתירה, התקבלה לפתע הודעה נוספת מהצבא, לפיה "הסכנה" הנשקפת מהאישה נבחנה בשנית, והוחלט לאשר את בקשתה לבקר את בעלה.

כך, בעקבות התערבות המוקד וכשנתיים מאז ביקורה האחרון, תוכל האישה לבקר את בן זוגה הכלוא בישראל, ולהביא את ילדיהם הצעירים לראות את אביהם.