ביום 7.2.2017 הגיש המוקד להגנת הפרט עתירה לבג"ץ בשמו של פלסטיני, אב לארבעה קטינים תושבי ירושלים המזרחית, המגדל לבדו את ילדיו לאחר שהתגרש מאמם, תושבת העיר. משרד הפנים סירב להאריך את המעמד הארעי בו החזיק האיש מכוח נישואיו, בטענה כי אין זה בסמכותו, אף על פי שבעבר הוארך מעמדו על ידי אותו משרד עצמו, וחרף העובדה שבקשה להסדרת מעמדו בישראל ללא תלות בזוגתו לשעבר עודה מתנהלת בוועדה ההומניטארית.

המוקד הדגיש, כי סירובו של משרד הפנים להאריך את מעמדו של האיש – ואחרים במצבו – מחד, והסחבת בה נוקטת הוועדה ההומניטארית בטיפול בבקשות להסדרת מעמד המונחות לפתחה מאידך, חושפים בני אדם למצוקה קשה, לסכנת גירוש מביתם וניתוק ממשפחותיהם. עוד טען המוקד, כי ההחלטה ליטול מאדם את המעמד שכבר ניתן לו, במיוחד כאשר הוא טוען לנסיבות הומניטאריות, לוקה בחוסר סבירות קיצוני ופוגעת בזכות לחיי משפחה ובעיקרון טובת הילד. זאת ועוד. ההחלטה לוקה באפליה פסולה כלפי בעלי נסיבות הומניטאריות מן השטחים הכבושים לעומת בעלי נסיבות הומניטאריות שאינם תושבי השטחים, שכן בקשותיהם של האחרונים מופנות לוועדה הבינמשרדית והם מוגנים מגירוש כל עוד הבקשה בעניינם מתנהלת.

ביום 10.5.2017 הודיעה המדינה, כי שר הפנים החליט – בהמלצת הוועדה ההומניטארית – לתת לאב מעמד ארעי בישראל (אשרת א/5). בהתייחס לפן העקרוני, החליטה המדינה להאריך את מעמדם של אותם תושבי השטחים הכבושים, שנישואיהם לתושבי ישראל או אזרחיה הסתיימו בשל גירושין, אלימות, או פטירה, עד לקבלת החלטתה של הוועדה ההומניטארית בנושא הסדרת מעמדם.