ביום 9.3.2014 עתר המוקד להגנת הפרט לבג"ץ, להורות לצבא לבטל צו חדש, אשר הוּצא בדצמבר 2013, הקובע בבוטות, כי החלטות להחרים את רכושם – ובכלל זה את כספם – של תושבי השטחים הכבושים אינן ניתנות לערעור בפני בית המשפט הצבאי, "ואין אחריהן ולא כלום". בצו נקבע כי הוא חל רטרואקטיבית, על כל החרמת רכוש שבוצעה מאז כיבוש השטחים בשנת 1967(!).

במקביל להגשת העתירה, פנה המוקד לצבא, בבקשה לפי חוק חופש המידע, ודרש לדעת כמה צווים להחרמת רכושם של תושבי השטחים הוציא המפקד הצבאי בשנים 2013-2011. מתשובת הצבא לפנייה התברר, כי בשנים הללו גדל היקף החרמות הרכוש בלמעלה מפי ארבעה: בעוד שבשנת 2011 הוציא המפקד הצבאי צו אחד בלבד מכוח תקנות 84 ו-120 לתקנות ההגנה המנדטוריות לשעת חירום – המאפשרות להחרים את רכושם של תושבי השטחים כל אימת שמתעורר חשד כי הרכוש שייך ל"התאחדות בלתי-מותרת" או עלול לשמש לפעילות פלילית או ביטחונית; בשנת 2012 הוצאו 25 צווים כאלה, ואילו בשנת 2013 חתם המפקד הצבאי על לא פחות מ-116(!) צווים מכוח התקנות לשעת חירום ועל 3 צווים נוספים מכוח הוראות אחרות, המקנות לו סמכות להחרים רכוש.

ביום 27.4.2015 פנה המוקד לצבא בבקשה נוספת לפי חוק חופש המידע, לקבל נתונים לגבי כמות הצווים להחרמת רכוש שהוּצאו לאחר כניסתו לתוקף של הצו החדש – בשנת 2014 ובשנת 2015. עוד ביקש המוקד לדעת, מהו סכום הכסף הכולל אשר הוחרם מפלסטינים תושבי השטחים בשנים הללו.

ביום 1.7.2015 השיב הצבא לבקשה, כי בשנת 2014 חתם המפקד הצבאי על 110 צווים להחרמת רכושם של פלסטינים, ובשנת 2015 – עד למועד מתן התשובה – נחתמו שבעה צווים נוספים. עוד נמסר, כי סכום הכסף הכולל שהוחרם בתקופה הזמן שבין ינואר 2014 ליולי 2015 הוא כ-5,190,000 ₪; כ-5 מיליון מתוכו הוחרמו בשנת 2014 לבדה.

הדיון בעתירת המוקד לביטול הצו החדש, השולל, כאמור, מפלסטינים את האפשרות להגיש ערעור על החרמת רכושם, ומאלץ אותם, בתוך כך, לפנות אך ורק לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ על מנת להשיג על ההחרמות, נקבע ליום 23.11.2015. בית המשפט הורה למדינה להגיש את תגובתה המשלימה לעתירה, בעניין "עבודת המטה" שהיא עורכת בנושא מאז אפריל 2014 – כך לטענתה – עד ליום 13.11.2015.