בעקבות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), עצר משרד הפנים את הליכי שדרוג מעמדם של תושבי השטחים, שבקשתם לאיחוד משפחות בישראל אושרה על ידי שר הפנים, והם חיים מאז בישראל מכוח היתרי שהייה זמניים בלבד, שהצבא נותן בידם, ללא ודאות באשר ליום המחר. שנה אחר שנה הם נדרשים לעמוד במבחני "מרכז חיים" ובבדיקות גורמי הביטחון, ללא מוצא נראה לעין. בהיעדר מעמד אזרחי, ולו ארעי, אין לאוכלוסייה זו זכויות סוציאליות ואף לא גישה לשירותי הבריאות של המדינה.

ביום 10.2.2014 שלח המוקד להגנת הפרט נייר עמדה לשר הפנים בעניין חוק האזרחות והכניסה לישראל. בין היתר, פירט המוקד את הפעמים הלא מעטות בהן מתח בית המשפט העליון ביקורת על המדינה ואף הנחה את המחוקק להידרש לעניינם של האנשים האמורים, התלויים שנים רבות בין שמיים וארץ, ולשקול להעניק להם מעמד בישראל (כך, למשל, בפסק הדין בעע"ם 6407/11 – דג'אני ואח' נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין). נייר העמדה לא זכה לשום התייחסות מצידו של שר הפנים, וכך גם הפניות הפרטניות ששלח המוקד, בשמם של פלסטינים החיים בישראל משך שנים רבות מכוח היתרי שהייה צבאיים.

לאור התעלמותו של השר מהפניות, הגיש המוקד להגנת הפרט ביום 3.7.2014 מקבץ עתירות לבג"ץ, שכולן עוסקות בסוגיית משמעות ההחלטה שלא לשדרג את מעמדם של מי שהחלו בהליך המדורג לאחמ"ש לפני שנים ארוכות.

בעתירות טען המוקד, כי הותרת קבוצה כה גדולה של אנשים ללא מעמד, על אף שהוכח שנה אחר שנה כי אין בהימצאם בישראל כל סיכון, אינה עומדת בדרישות הסבירות והמידתיות ואינה משרתת את התכלית הביטחונית המונחת – לטענת המדינה – בבסיסו של חוק האזרחות והכניסה לישראל. עוד נטען, כי הפגיעה המתמשכת בזכויותיהם של אנשים אלה כלל לא נדונה בכנסת טרם הארכת תוקפו של החוק, וזאת בניגוד גמור להנחיות בית המשפט. לפיכך, דרש המוקד להורות למדינה ליישם את הערות השופטים בעניין דג'אני ולקבוע חריג בחוק, לפיו תושבי השטחים החיים בישראל משך תקופה ארוכה מכוח היתרי שהייה, במסגרת הליך לאחמ"ש, יקבלו, לכל הפחות, מעמד ארעי בישראל.