ב-2003 אושרה בקשה לאיחוד משפחות שהגיש פלסטיני עבור אשתו. בני הזוג, שנישאו בשנת 1996, מתגוררים בירושלים והם הורים לחמישה ילדים. אישור הבקשה במועד זה נעשה למרות כניסתו לתוקף של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה), וזאת לאחר שהמוקד להגנת הפרט הבהיר, בעתירה שהגיש בעניין, שהמדינה היא שעיכבה את הטיפול בבקשת בני הזוג. עם זאת, על פי הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל, האישה, תושבת הגדה במקור, לא תוכל לשדרג את מעמדה ותיאלץ להמשיך ולקבל היתרי כניסה זמניים לישראל ("היתרי מת"ק"), כדי לשהות לצד בעלה, ירושלמי תושב ישראל.

ביום 27.8.2008 – כחמש שנים לאחר שאושרה בקשת הבעל לאיחוד משפחות עם אשתו – עת פנתה האישה לחידוש תקופתי של ההיתר, הודיע לה משרד הפנים כי בקשתה מסורבת, בשל הסכנה הביטחונית הנובעת מהקשר שהיא מקיימת עם שני אחיה, אשר לגביהם, לטענת המדינה, קיים חומר ביטחוני.

ביום 11.2.2009 נדחה ערר שהגיש המוקד בשם האישה ולאחריו הוגשה השגה לוועדת ההשגות וזו התקבלה באופן חלקי – הוועדה החליטה להחזיר את הנושא לבחינה חוזרת של משרד הפנים ולעריכת שימוע. לאחר שמשרד הפנים התעלם מחובתו לערוך שימוע, הגיש המוקד השגה נוספת.

ביום 25.10.2011 פנה משרד הפנים אל המוקד והציב לראשונה תנאי משונה: האישה תקבל היתר מת"ק למשך "תקופת מבחן" שתארך שנה, אולם רק לאחר שהיא ובעלה יחתמו על התחייבות לנתק את קשריהם עם שני אחֶיה של האישה ועם אחד מגיסיה, אדם עלום שם, אשר לא הוזכר קודם לכן וגם לא יוזכר בהמשך. במהלך שימוע שערך לה משרד הפנים, הסכימה האישה להתחייב שלא לקחת חלק בכל פעילות שתסכן את ביטחון ישראל. במסגרת דיון בהשגה שלישית(!) שהגיש המוקד בעניינה של האישה, הפעם לאחר שמשרד הפנים לא נתן את החלטתו בשימוע, טען משרד הפנים כי הסתייגותה של האישה ממעשי בני משפחתה "חסרת כל חשיבות כשלא מתלווה אליה אקט מעשי, באמצעות התחייבות לניתוק קשריה עם אחיה". בתגובה ציין המוקד, כי הדרישה לחתימה על תצהיר שכזה הינה פוגענית ובלתי מוצדקת והדגיש את ההשפלה שבדרישה כזו, במיוחד מבעלה של האישה, תושב קבע בישראל, שלא נחשד בדבר ולא מצוי בכל הליך מבחן. ביום 27.1.2013 דחתה הוועדה את ההשגה, תוך שהיא מקבלת את עמדת משרד הפנים ואף מתארת את החלטתו כסבירה ומידתית.

ביום 14.3.2013 עתר המוקד להגנת הפרט לביהמ"ש לעניינים מינהליים בעניינם של בני הזוג. המוקד טען, כי בסירובה להמשיך לטפל בהליך האחמ"ש של בני הזוג, פוגעת ישראל בזכותם לחיי משפחה וכן בזכויות ילדיהם. בנוסף טען המוקד, כי המדינה פעלה בחוסר סבירות ובחוסר מידתיות וכי הדרישה כי בני הזוג יצהירו על ניתוק קשריהם עם אחֶיה של האישה משפילה אותם, על לא עוול בכפם.

ביום 20.5.2013 הודיעה המדינה למוקד כי היא חוזרת בה מהדרישה לחתום על תצהיר בדבר ניתוק הקשרים עם אחֶיה של האישה ושאין כל מניעה ביטחונית לחידוש ההיתר שבידה.

סיפורם של בני הזוג מהווה דוגמה נוספת לשרירות הלב שבה נוהגת ישראל בתושבי ירושלים המזרחית ובמיוחד לאופן הציני שבו היא נתלית ב"איומים ביטחוניים" כדי לפגוע בזכויותיהם של פלסטינים. לא פעם ולא פעמיים מתגלים האיומים הללו כריקים מכל תוכן, אפילו לשיטת מערכת הביטחון הישראלית עצמה.