ביולי 2006 הגיש המוקד להגנת הפרט עתירה מינהלית לשדרוג מעמדן של בנותיה הבוגרות של תושבת ישראל, אם לשישה, המתגוררת בירושלים. העותרת פנתה למשרד הפנים כבר באוקטובר 2003 – שנתיים לאחר שהמשפחה עברה משכם לירושלים – להסדרת מעמד בני משפחתה בישראל. בעקבות הבקשה נרשמו ארבעת ילדיה הצעירים במרשם האוכלוסין הישראלי. בנובמבר 2005, בעקבות תיקון חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת השעה), הגישה העותרת בקשה נוספת להסדרת מעמד בנותיה הבוגרות, שהיו עד אותה עת מחוסרות מעמד. בהיעדר מענה עתר המוקד לבית המשפט.

בעתירה נטען, בין השאר, כי אחת הבנות זכאית לרישיון לישיבה בישראל בהתאם להוראת השעה כיוון שגילה במועד הגשת הבקשה היה נמוך מ-14, וכי יש להשוות את מעמדה של הבת הבוגרת יותר למעמד אמה וחמשת אחיה, על מנת שתוכל להמשיך לגור אתם בישראל.

העתירה הוגשה בטרם פרסם משרד הפנים את הנוהל, המתווה את מדיניותו באשר לרישום ילדים שרק אחד מהוריהם תושב ישראל ("נוהל רישום ילדים"), כפי שהוא היום. הנהלים לפיהם פעל משרד הפנים היו עד אז נסתרים מעיני הציבור. במהלך השנים בהן התגלגלה העתירה בבית המשפט, נחשף הנוהל והמוקד השמיע את טענותיו ביחס אליו במסגרת הדיונים בעתירה. המוקד טען, כי הנוהל אינו נותן מענה למצב בו בדיקת הבקשה של הילד חורגת מפרק הזמן שנקצב בנוהל, וכי במקרה כזה יש להעניק לקטין רישיון לישיבה בישראל עד לקבלת החלטה בעניינו. כמו כן דרש המוקד לקבוע מסגרת זמן לטיפול בבקשה לרישום ילד שלא תעלה על שלושה חודשים. בנוסף טען המוקד כי הסעיף הקושר את הטיפול בבקשה לרישום ילד לבקשה הנוגעת לבן משפחה אחר, בלתי סביר. לפי הנוהל, במקרה של סירוב לבקשה של בן המשפחה, על ההורים לפנות למשרד הפנים ולבקש את המשך הטיפול ברישום הילד. במקרה שההורים אינם עושים זאת, הטיפול בבקשה נפסק. המוקד דרש לחדול מהתנהלות זו, המעכבת את הטיפול בבקשה עוד יותר.

ביום 23.5.2011 ניתן פסק דין בעתירה. בית המשפט הורה לשנות את הנוהל בשני היבטים: האחד נוגע למתן מעמד ביניים לילד בגין התמשכות הליכים, והאחר – להפסקת הטיפול בבקשה של קטין בעקבות דחיית בקשה של קרוב משפחה. השופט אף קבע שיש להודיע למשפחה, הן בעל פה והן בכתב – ובערבית במידת הצורך – כשמגיעה העת לשדרג את המעמד הארעי לקבע. בנוסף, קיבל בית המשפט את מסגרת הזמן שהוצעה על ידי משרד הפנים לטיפול בבקשה וקבע כי תעמוד על חצי שנה. באשר לבנותיה של העותרת, בית המשפט קבע כי יש להעניק לצעירה מביניהן מעמד של תושבת ארעית, ודחה את טענת המוקד לפיה יש להשוות את מעמד הבת הבכורה למעמד אמה ואחיה.